יש שני צדדים לגידול ילד ופתרון בעיותיו: הילד וההורים. אני מדגישה עובדה טרוויאלית זו בגלל הנטייה המצערת ששררה בעבר בתיאוריות בחינוך ובפסיכולוגיה של הילד—שהאשימה את ההורים בכל בעיה אצל ילד.
היום אנו מודעים לכך שילדים נולדים עם טמפרמנט ועם תכונות פיזיות ורגשיות—שישפיעו מאד על התפתחותם והסתגלותם ועל הקשר עם ההורים. בבואנו לטפל בבעיות התנהגות, חיוני לדעת אם יש לילדך רגישויות או קשיים פיזיים אחרים שתורמים לבעיות אלה; לא ניתן "לתקן" אם לא יודעים מה טעון תיקון.
ליועץ הורים מקצועי ומיומן יש ידע מספיק בתחום ההתפתחות התקינה כדי להבחין באפשרות של קשיים מולדים, ויפנה את הילד להערכה על ידי בעל המקצוע הנכון (רופא התפתחות, נוירולוג ילדים, מרפא בעיסוק, פיזיותרפיסט, קלינאי תקשורת). ילד עם קשיים בקואורדינציה גסה או עדינה, או בשפה, או ברגישות יתר או תת-רגישות—נמצא בסיכון גבוה יותר להפרעות התנהגות.
הדרך הטובה ביותר לעזור לילדים אלה היא על ידי טיפול בבעיה המולדת בשילוב עם הדרכה להורים המתמקדת בהתנהגויות הוריות שתומכות בילד ועוזרות לו להתמודד.
עלינו להוכיח ידע כדי לקבל רישיון נהיגה או לפתוח מספרה—ולא צריכים להוכיח שום דבר כדי להפוך להורים. כמה שעות של "חינוך לחיי משפחה" קיבלת בבית הספר? אני לא קיבלתי בכלל. אני זוכרת שפעם שאלתי את אבא שלי "איך אדע איך להיות אמא?", וענה לי, "כשתהיי אמא, תדעי." תודה רבה.
הפרדוקס הוא שהורות היא הפרויקט המורכב והמאתגר ביותר בחיי רובנו. אנחנו חיים בעידן של אחריות אישית עצומה. יש לכך גורמים רבים: זמינות של כמויות אדירות של מידע; חינוך אוניברסאלי; מגוון רחב של דפוסים חברתיים מקובלים שעלינו לבחור ביניהם; מנטאליות המדגישה אוטונומיה, בחירה חופשית, ואחריות אישית.
נראה שההורות היא המעוררת בנו את תחושת האחריות הכבדה ביותר: חשוב לנו מאד לעשות את המיטב עבור ילדינו. לחלק מאיתנו יש גם שאיפה לעשות טוב יותר ממה שעשו הורינו—מה שמשאיר אותנו בלי דגם נלמד מילדותנו. לפעמים תחושת האחריות מגיעה למימדים כאלה שהיא מבלבלת אותנו ומפריעה לנו לנצל אינסטינקטים הוריים טבעיים.
שאלה נוספת היא של ההתאמה הטבעית. לפעמים לילד אין קושי ספציפי—הוא פשוט שונה מאד מהוריו. חשבו על ילד מאד אנרגטי עם שני הורים איטיים מאד; לא קשה לדמיין את הפוטנציאל לחיכוכים. אם הפער מספיק משמעותי, הוא יכול לגרום להפרעה בקשר—וכאן יעוץ יכול לתרום הרבה.
יש גם להתייחס לכך שבעוד שבדורות קודמים אמהות ביצעו את רוב התפקוד ההורי לבדן, היום לשמחתנו, הרבה אבות מתעניינים יותר וחולקים באחריות. מכאן שהשניים צריכים לפעול בשיתוף פעולה, צריכים לבנות דגם התנהלות שמתאים לשניהם—למרות שכל אחד מגיע מרקע שונה, עם אישיות שונה. עליהם גם לאזן את השקעתם בהורות עם השקעתם בתחומים אחרים: עבודה, זוגיות, חיי חברה, בריאות, ועיסוקים אישיים. לטוב ולרע, החברה שלנו מעודדת למימוש עצמי. זהו דבר מצוין, אבל הוא גם צורך אנרגיה שאחרת הייתה פנויה להורות. חייהם של הורים רבים היום דומים ללוליינות תמידית, מתישה. מכל הסיבות האלה, לחלק מההורים אבד החלק האינטואיטיבי, החצי-אוטוממטי של הורות.
החדשות הטובות הן שיש היום גוף רחב של ידע העומד לרשות הורים ומטפלים. כמו בתחומים אחרים, איש מקצוע הוא מי שלמד את גוף הידע הזה ורכש ניסיון ממוקד. הכרות עם תהליכים נורמאליים בהתפתחות פיזית ורגשית של ילדים מאפשרת ליועץ להצביע על תופעות מטרידות. הבנת דינאמיקות משפחתיות מאפשרת לראות את ההיבטים של הקשר הורה-ילד הדורשים התייחסות.
יש כללים בסיסיים חשובים מאד בחינוך—ולא כל הורה אמון עליהם. עם זאת, חשוב להדגיש ש"הדרכת הורים" אין פירושה "המומחה אומר להורים מה לעשות." הדרכת הורים היא מבצע משותף. היועץ יכול להכיר את הילד ואת המשפחה רק דרך החומר שההורים מביאים. ההורים הם אלה שיעבדו מול הילד—מה שאומר שהדפוסים החדשים שיחוללו את השנוי צריכים להתאים לאישיות ולערכים שלהם.
החשוב ביותר הוא תהליך השנוי הפנימי אצל ההורים, המוביל את השנויים בהתנהגות—תהליך אישי וייחודי לכל הורה ולכל זוג הורים. לעתים היועץ גם מפנה הורים לספרות מתאימה.
מוזמנים ליצור קשר להתייעצות ראשונית. טיפול תוך כדי הליכה–אפשרי (באוקלנד או אלמידה, קליפורניה)